חשיבותה של הפעילות הגופנית באיזון סוכרת

פעילות גופנית חשובה במיוחד עבור אנשים הלוקים בסוכרת. הפעילות מסייעת באיזון רמות הסוכר בדם, ירידה במשקל והפחתת לחץ דם גבוה. הלוקים בסוכרת אשר מבצעים פעילות גופנית, הינם בסיכון נמוך יותר להתקפי לב או שבץ, בהשוואה לאנשים הסובלים מסוכרת ואינם מתאמנים באופן קבוע. באופן כללי, הפעילות הגופנית מסייעת לשלוט ברמות הסוכר בדם, משום שתאי השרירים הפעילים מנצלים כמות רבה יותר של חמצן וסוכר מאלו הנמצאים במנוחה. כמו כן, הפעילות הגופנית מאפשרת לאינסולין לעבוד בצורה יעילה יותר על ידי כך שהיא מפחיתה את תנגודת התאים לאינסולין.

ישנם שני סוגים עיקריים של פעילות גופנית – אירובית ואנאירובית.
פעילות אירובית: פעילות קבועה לפרק זמן, אשר גורמת לגוף לנצל יותר חמצן. פעילות זו מחזקת את תפקודי הלב והריאות, מסייעת בהפחתת רמות השומנים בדם, מפחיתה את לחץ הדם ואפשרת ניצול אופטימלי של הסוכר בדם.
פעילות אירובית כוללת הליכה מהירה, רכיבה, ריקוד, שחייה, ריצה, סקי ומשחקי ספורט מסויימים.

פעילות אנאירובית: מורכבת מהפעלה ממוקדת של אנרגיה שעובדת על חלק אחד של הגוף בכל פעם, למשל הרמת משקל או פעילות כנגד התנגדות. פעילות זו בונה שרירים אך השפעתה פחותה על תפקודי הלב והריאות. הפעילות האנאירובית מנצלת כמות קטנה של סוכר בדם אך לא די כדי שישפיע על רמת הסוכר הכללית בדם.
שתי סוגי הפעילויות האלה הינן בעלות יתרונות. פעילות אירובית אמנם פועלת טוב יותר להפחתת רמות הסוכר בדם, אך גם לפעילות אנאירובית נודעת חשיבות לא מבוטלת.
על מנת להפיק את מירב הרווח מן הפעילות הגופנית, פעילות אירובית צריכה להתבצע 4-5 פעמים בשבוע למשך 30 דקות לפחות בכל פעם. במידה והחולה הסוכרתי מטופל באינסולין, קל יותר לאזן את רמות הסוכר בדמו כאשר הפעילות הגופנית מתבצעת בקביעות באותו מועד מידי יום פעילות.

כיצד פעילות גופנית סדירה מאפשרת איזון של רמות הסוכר בדם?
לפעילות הגופנית חשיבות ניכרת בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 1 ו 2.
לעיתים נראה פשוט יותר לקחת כמוסה או זריקה מאשר לנעול את נעלי ההתעמלות ולעלות על המסלול, אך האמת היא שפעילות גופנית, בשילוב עם תזונה בריאה, היא אחד הדברים הנפלאים המאפשרים לאדם לדאוג לעצמו, על אחת כמה וכמה כאשר ישנה מעורבות של מחלת הסוכרת.
בזכות הפעילות הגופנית הסוכר עובר תהליך מטבולי בגוף, הגורם לכך שרמות הסוכר בדם ישארו בגדר הנורמה.
פעילות גופנית משפרת ומגבירה את יעילותו של הגוף, בכך שהיא מגדילה את רגישות הרקמות לאינסולין, בקרב אנשים אשר סובלים מסוכרת מסוג 2. היא יכולה לשפר את זרימת הדם, בעיקר בגפיים (ידיים ורגליים), האזורים הידועים כבעייתיים לסובלים מסוכרת.
בנוסף, פעילות גופנית עשויה להפחית את מינון התרופות הנדרשות בכדי לטפל בסוכרת, או אפילו לשלול את הצורך בטיפול תרופתי. היא מספקת הפוגה מלחצים נפשיים הנחשבים לגורם העיקרי בהעלאת רמות הסוכר בדם.

כמו כן, היא מסייעת בהפחתת מסת השומן בקרב אנשים בעלי עודף משקל. כאשר קיים משקל גוף עודף מופעל עומס יתר על תאי ביתא, התאים המייצרים אינסולין בלבלב, והם נדרשים לעבוד בקצב מוגבר, דבר אשר גורם לתיפקודם של תאי הביתא להיות לקוי להמשך החיים. אצל חלק מאנשים, פעילות גופנית אשר משולבת עם הנחיות תזונתיות מתאימות, עשויה לסייע באיזון רמות הסוכר בדם בקרב הנוטים לסוכרת מסוג 2, ללא צורך בהתערבות תרופתית.

פעילות גופנית, יתר לחץ דם וסוכרת:
פעילות גופנית מסייעת בהפחתת לחץ דם גבוה, אשר עלול להוביל להתקף לב או שבץ מוחי ועל ידי כך, היא מסייעת בהפחתת מחלות לב. עם כל היתרונות החיוביים האלו, קשה להאמין שרק מעטים מבצעים פעילות גופנית מספקת.
יתר לחץ דם, נפוץ יותר בקרב אנשים אשר סובלים מסוכרת מאשר בקרב אנשים שאינם נמנים בקבוצת הסוכרתיים. ניתן למצוא יתר לחץ דם בקרב מעל ל 50% מחולי הסוכרת ללא תלות באינסולין ומצב זה עשוי להיות מלווה כבר בנזק לכליות.
יתר לחץ דם הינו גורם סיכון עיקרי להתפתחות מחלות בכלי הדם בקרב חולי סוכרת. יתר על כן, נראה סיכון גבוה למחלות לב וכלי דם בקרב חולי סוכרת מבוגרים בעלי לחץ דם הגבוה מ 130/80.
ההחלטה לטפל במתינות ברמות גבוהות של לחץ דם, חייבת להיתמך בהמלצה רפואית מוסמכת ומשתנה מחולה לחולה.
הופעת יתר לחץ-דם סיסטולי מבוּדָד (isolated systolic hypertension) נפוץ יותר בקרב חולי סוכרת מאשר בקרב אנשים שאינם סוכרתיים ונמצא כגורם סיכון למחלות לב, אולם הטיפול הינו אינדיבידואלי.

יתר לחץ דם בסוכרת עשוי לנבוע מגורמים משניים אשר חשוב לקחת אותם בחשבון ולזהותם. האמצעים העיקריים לניהול יתר לחץ דם בסוכרת כוללים: פעילות גופנית קבועה, שמירה על משקל אופטימלי, הפסקת עישון ותזונה מתאימה המוגבלת במלח.
חשוב לנקוט משנה זהירות כאשר נותנים תרופות לטיפול בסוכרת המלוות ביתר לחץ דם מכיוון שתרופות רבות להורדת לחץ דם מלוות בתופעות לוואי בקרב אוכלוסייה זו.

פעילות גופנית, כולסטרול וסוכרת
פעילות גופנית מסייעת בהפחתת רמות כולסטרול, לכן, על ידי הורדת הכולסטרול אצל סוכרתיים, הסיכון למחלות לב כגון התקף לב ושבץ, פוחת גם הוא בהתאם. הפחתת רמות גבוהות של כולסטרול נעשית על ידי העלאת חומצות השומן (HDL) אשר אחראיות בעיקר על פינוי הכולסטרול מזרם הדם.
הפעילות הגופנית מפחיתה גם את רמות הטריגליצרידים ואת רמות חומצות השומן המזיקות (LDL) בדם ועל ידי כך מפחיתה את לחץ הדם אשר בתמורה, מפחית את הסיכון להתקפי לב בקרב חולי סוכרת.
כמו כן, הפעילות הגופנית מסייעת במניעת טרשת עורקים משום שכאשר אדם הסובל מסוכרת מבצע פעילות גופנית, נמנעת תופעת התקשות העורקים המתלווה פעמים רבות למחלת הסוכרת.

בימים אלו, כולסטרול הפך למוקד מחקרי בריאותי מספר אחד בעולם. משרד הבריאות האמריקאי תאר את הכולסטרול הגבוה כמגיפה, אין זה מפתיע, משום שידוע שמחלות לב גורמות לתמותה הולכת וגוברת, ורמות הכולסטרול הגבוהות הן הגורם העיקרי לכך. במטרה למנוע את התופעה, משרד הבריאות העביר הוראות ברורות לטיפול בכולסטרול. עם ההיצמדות לתוכנית המומלצת או לקבלת טיפול נאות, רמות הכולסטרול ירדו בצורה ניכרת ובכך ירד הסיכון למחלות מורכבות יותר.
סטטינים הם ממשפחת התרופות אשר ניתנות בדרך כלל לטיפול ברמות גבוהות של כולסטרול. אך קיימות מחלוקות בין גורמים מקצועיים באשר לשימוש בהם. אחת הסיבות לכך היא שסטטינים עלולים לגרום לנזק לשרירים ובמקרים מסויימים הנזק עלול להיות בלתי הפיך.

בחירת הפעילות
אם אובחנתם כחולי סוכרת, עליכם להיוועץ ברופא המשפחה שלכם בטרם תתחילו בביצוע פעילות גופנית באשר היא. הרופא יכול ליעץ בצורה הטובה ביותר לגבי סוג הפעילות האופטימלית, בהתבסס על רמת איזון הסוכרת. מעבר לכך, הרופא יכול לבחור פעילות פיזית מהנה אשר תותאם לרמת הכושר הספציפית של החולה.
לפני קבלת החלטה על סוג הפעילות שתתאים לחולה, על הרופא לבדוק את התחושה ברגליו של החולה. נדרשת בדיקה של רגלי החולה בכדי לראות אם קיימים חתכים, פצעים, חבורות או יבלות, כך שהרופא יוכל לתת לחולה הדרכה מתאימה על הדרך הטובה ביותר לשמור על תקינות רגליו ולייעץ לו בבחירת נעלי ספורט מסוג מסויים.
כאשר בוחרים את סוג הפעילות הגופנית, יש לקחת בחשבון שלחץ רב יופעל על הרגליים בכל פעילות כמעט.
פרוש הדבר שפעילויות מתאימות יותר לחולי סוכרת יהיו הליכה, שחייה, או רכיבה.
לעומת זאת, מומלץ להימנע מפעילויות כמו ריצה או קפיצה משום שאלו עלולות לגרום לפציעות ברגליים. חשוב לבצע חימום לפני הפעילות ולאחריה לבצע מתיחות ולדאוג תמיד לנעול נעליים נוחות ומתאימות לפעילות.
חשוב לנעול את הנעליים בכל יום קצת, כדי להתרגל אליהן ולהבטיח פעילות נוחה ללא יבלות.

חולי סוכרת צריכים לבחור פעילות קלה ולא מאומצת מדי משום שפעילות מאומצת עשוייה לעלות את לחץ הדם.
אם ישנן בעיות ברגליים, בחרו פעילות של שחייה או רכיבה משום שהן מפעילות פחות עומס על הרגליים בהשוואה לריצה או קפיצה.
כאשר מתחילים את הפעילות, יש לעשות זאת באיטיות ובעצימות נמוכה, לדוגמא, להתחיל ב 5 דק' הליכה ביום ובכל יום ללכת קצת יותר.
פעילויות כמו צלילה, צניחה, וטיפוס הרים אינן מומלצות לחולי סוכרת משום שיכולה להופיע תופעה של היפוגליקמיה, תת סוכר בדם, העלולה להוביל לסיבוכים משמעותיים.